עץ שירה חדש, הע”ח 19
הָעֵץ קָרַס \ תָּהֵל פרוֹשׁ
זֶה הִתְחִיל מִקְּרִיסָה.
שֶׁל הָעֵץ.
שֶׁהָיָה כְּבָר זָקֵן.
אֲבָל לֹא מַסְפִּיק זָקֵן כְּדֵי לִקְרֹס.
בְּעֶצֶם הוּא עָמַד לִקְרֹס
וְלֹא קָרַס בִּכְלַל
אֲבָל כִּמְעַט
כִּמְעַט קָרַס וְהָפַךְ לִהְיוֹת
מְסֻכָּן לַצִּבּוּר
אָז עָשׂוּ אֵת הַדָּבָר
שֶׁיִּקְרֹס
הִגִּיעוּ עִם מַסּוֹרִים גְּדוֹלִים
וְחָתְכוּ אוֹתוֹ לַחֲתִיכוֹת שָׁווֹת
הַצֶּבַע שֶׁלּוֹ
חַם וְאָדֹם
נָזַל כְּמוֹ שָׂרַף
חָתְכוּ אוֹתוֹ לֶחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה חֲתִיכוֹת
הוּא הָיָה עֵץ גָּדוֹל וְזָקֵן
מִין פּוֹלֵשׁ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה
מְקָלִיפוֹרנִיָה.
הִשְׁאִירוּ אֶת הַחֲלָקִים בָּרְחוֹב.
אֲנִי לָקַחְתִּי.
