תאריך יצירה:
יוני 2010

 

 

 

מיקום – 1. קצה רחוב הע"ח על המדרכה אל מול העיר העתיקה
2. דרך חיל ההנדסה , מדרכה לפני הכניסה למנהרה

מיקוריצה (mycorrhiza) – שם בו בחר האמן להקרא שפירושו הוא מוטואליזם (הדדיוּת) בין תפטיר של פטרייה ובין שורשי הצמח. ביוונית: מיקו פירושו פטרייה, ריזה פירושו שורש. (וויקיפדיה).
למעשה מדובר ביכולת של פטריות וצמחים להפיק תועלת זו מזו – ליצור חיבור שבו כולם מנצחים – השורש סופג מינרלים בכמות מוגברת שהפטרייה מספקת לו בתמורה לפחמימות שהוא מחזיר לה בתורו. רובנו לא שמענו מעולם על מערכת היחסים המופלאה הזו – החלפת חומרים ופעולה של אמון המתרחשת בעומק האדמה – נשמע מהאגדות, טוב מכדי להיות מציאותי, לנו שחיים בתרבות בה ברוב הפעולות ישנם מנצחים ,מפסידים ופראיירים. אך המיקוריצה מתרחשת בין 80 אחוז מהצמחים העילאיים, ובלעדיה קשה היה לגדל את השפע לו אנו רגילים. לעתים, כשהזמן נוח והתנאים מבשילים, הפטרייה החבויה בין השורשים זוקפת גבעול וכובע, מגיחה בין שורשי העץ לזמן קצר – מפיצה נבגים או מתבלת חביתה ולאחריו שוב חוזרת למקום מחבואה. האורניה, לדוגמא, היא אולי הפטריה מקבוצת המיקוריזה המוכרת ביותר, אם כי לא הטעימה ביותר.
כזוהי היא העבודה תשתיות סימביוטיות – יחסים של הדדיות בין המוכר ובין המופרך. על פניו, להולך ברחוב הטרוד בענייניו, תראה היצירה כעוד מקרה רשלנות של קבלן עירוני שלא סיים את עבודתו כהלכה – שאריות של צינורות חשמל, תשתיות ובטון חשוף. רק עין מיומנת ומחפשת, כזו המסוגלת לראות את הנשגב גם בכתם שמן על אספלט, תוכל לזהות את הדיוק והמחשבה הטבועים במשטח הבטון , גן זן יפני עשוי משאריות צינורות חשמל, מתשתית הרכבת הקלה – הרמוניה של צינורות, גבהים וצבע.
שני המופעים הראשונים של המיקוריצה בשכונה, מביטים על מקור ההשראה שהוא גם כר חומרי הגלם של היצירה – מעברו השני של הכביש נשלמת פריסת התשתיות של הרכבת. לאחר חודשים שצינורות אדומים בקעו מבין חפירות העיר – לאיטם הם נעלמים מן העין, את מקומם יתפסו עמודים ,תחנות ורמזורים. בקרוב, רק המיקוריצות, הצינורות-פטריות יוותרו כדי לזכור את התשתיות החבויות, קילומטרים של צינור אדום שבזכותו ,בתקווה, נוכל לנוע במהירות ובנוחות. גם יצירות אלו יהיו כאן לזמן מוגבל – רגלים כבדות או פועל ניקיון חסר חוש הומור עלולים לקטוף אותן בכל רגע. גורלה של אמנות רחוב חבויה…
וכאן וידוי אישי – מאז שעלה הרעיון לעבודה – מבטי על העולם השתנה. חפירות ותשתיות שנראו לי כמטרד, הפכו לגן פסלים רב השראה. כל צבר צינורות פרוס על מדרכה נדמה לצמח טרופי השולח קנוקנות לכל עבר. פועלי הרכבת – אמנים בעלי מגע של זהב. זוהי הצלחתה של תשתיות סימביוטיות , להעשיר את מבטנו על העולם, להזכיר את הנחבא תחת רגלינו, לנער את המבט העייף – לאפשר זווית אחרת, הזרקת צבע ועניין – כאילו תחת השפעתן של פטריות קסם .

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

clear formPost comment