תאריך יצירה:
ספטמבר 2010

במבט ראשון נראית העבודה "נקודת מפגש" כעוף מוזר בעולם הפיסול ואף במרחב האורבאני. קשה להבין מי יצק דיסקית בטון לבן במרכז שדה מוזנח ונטוש, אל מול חומות העיר העתיקה. מדוע שמישהו יטרח לסחוב שקים כבדים, כמויות של מים וחול ליציקה ומעבר לכך – מי יזכה לראות אותה ?

אך ברגע שנרד לפרטי העבודה – נמצא שהיא עוסקת בהרחבת האופקים של פיסול ואף יש בה חזון לשינוי המרחב הציבורי.
בכדי ליצור את העבודה, הזמין פיטר 10 ירושלמים לבחור נקודה מיוחדת להם, אותה הוא יעתיק יצרף ויחבר לאחרות ומהן יצור פלטה שקוטרה כ-2.5 מטר. את הנקודות שנבחרו, כמו צינורות מים, אבנים מיוחדות, גזע של עץ ואף פני אחד המשתתפים, פיטר ועוזרו אורי בצון כיסו בפלטות חימר גדולות – יוצרים הטבעה , מקבעים רגע נתון. אל ההטבעות שנוצרו יצקו בטון לבן ובהמשך חיברו את הכל בנקודת המפגש – אותו שדה נטוש.

נקודת המפגש מנסה ללכוד רגע מסוים בזמן או אולי בחוויה הירושלמית. איחוד חוויות במרחב העירוני לנקודה אחת כמטאפורה לדיאלוג. הטכניקה בה נעשה שימוש, לה ניתן השם פוטו-פיסול (PHOTO-SCULPTING ) מנסה להציע פתרון לאחת מהבעיות המרכזיות של פיסול – אי היכולת שלו לתעד מאורע בזמן אמת. לא חסרות אנדרטאות שמהללות את גיבורי העבר או פסלים שמייצגים את נקודת מבט אחת, זו של האמן על המציאות אותה לרוב יצר בסטודיו שלו. העובדה שלנקודת המפגש שותפים מספר רב של יוצרים סודקת את האמת הבלתי מתפשרת של האמן כיוצר יחידאי, לו ניתנת הזכות לעצב את המונומנטים שיהוו לאחר מכן נקודות מפגש, כיכרות ונדבך בהיסטוריה החזותית האנושית.
פעולה דומה ניתן לראות בהטבעת ידי מפורסמים על משטחי בטון (כמו בשדרת הכוכבים בהוליווד)- לעולם לא נדע מי ערבב את הבטון בכדי שאותו כוכב יזהר לנצח. אך כאן בניגוד ליצירה המדוברת ההנצחה היא של אדם נבחר . נקודת המפגש מנסה להנציח את עיר הנצח דרך פרטים שכל אחד מהם הוא מינורי ומשקף חוויה אישית של אותו המשתתף. מה בין המחיצה של אלי משעל והעציץ של שירן שפירא ? יום יבוא והמחיצה תרד, העציץ יבול – ועדיין הם יהיו חקוקים באבן.
מידת האחריות של האמן על עבודתו מצומצם למינימום. לאחר שהגה את הפורמט וההצעה, הופך האמן למבצע בשירות המשתתפים. את האלמנטים ששועתקו מחבר האמן לדסקית עגולה : אין היררכיה בין הדימויים ורובם אף לא ברורים. רק יודע דבר יוכל לזהות בתבליט במרכז היצירה את ההתרוממות במדרכה ליד בית כנסת חורב, רחביה, שבחר פסח סלבוסקי. דימויים יותר ברורים כמו מכסה ביוב עירוני, שעון וצינורות מים אף הם נשארים עלומים – ללא הסבר או הכוונה. יד המקרה קטעה פרגמנטים מהמרחב המוכר ויצרה מרחב חדש נטול הגיון אסטטי או סיפורי. באותה מידה – אם היו עונים למודעות שפורסמו באינטרנט משתתפים שונים, הייתה נוצרת דסקית שונה לחלוטין, אך מייצגת של אותו ניסיון.
לא ניתן אף לטעון שנעשה כאן ניסיון לייצג את מורכבותה הדמוגראפית של העיר או את ירושלים האוטופית . נהפוך הוא – היא משקפת את ירושלים כפי שהאמן מכיר אותה. חמישה מהמשתתפים ענו למודעה-הזמנה שפורסמה באינטרנט. המחצית השנייה הם חברים ומכרים של פיטר. כולם תושבי ירושלים המערבית, רובם משדה האמנות – כולם חילונים מלבד אחת. הבחירות המגוונות מציבות את סמלי העיר המובהקים של עיר הנצח כמו חומת העיר העתיקה או כינור דוד לצד מייצגים של ירושלים תחתא – זו של תשתיות ומהמורות בכביש. רשימת המשתתפים והנקודות שנבחרו :
מיכל אלפרין – רח הס, סורגים של מכולת
נעמי בריקמן, רח עמק רפאים, גזע עץ
אבישג אלבאז, עיר דוד, מדרגה ופסל כינור דוד + נבי סמואל, עמוד בתהליך חציבה
אלי משעל, רח אגרון, חוצץ במרפסת
ניקול זגורי, רח הלני המלכה, קיר בגינה הביתית עם עלה תאנה, זית וחוט תיל
תמנע זליגמן, רח' בית החוגלה, צינורות מים
גיא ברילר, רח' הנרד, ראש וכפות ידיים
פסח סלבוסקי, בית כנסת חורב, רחביה, בלט במדרכה
אורי בצון, רח' הע"ח, מכסה ביוב + קטע ממסילת רכבת קלה
שירן שפירא, רח' יוסי אבולעפיה, עציץ
פיטר י מלץ, קטע מחומת העיר העתיקה, צד צפוני + שכונת נחלאות, פיתוח ברזל

הבחירה להציג את הפעולה כניסיון להנצחה היא מכוונת – לא ניתן לדעת מה יעלה בגורלה של העבודה. האם אכן תשרוד במקומה ואולי אף יתווספו אליה עבודות נוספות בהמשך ? בחזון עתידי אנו מקווים להפוך את השטח הנטוש לגן אמנות בו פסלים יוצבו לצד פרחים וספסלים.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

clear formPost comment