תאריך יצירה: 

יום ב', 2012-10-29

 

לא בכל יום מסכימה אמנית (או אמן) להציב עבודה במרחב הציבורי, חשופה לשמש וגשם, לידיים המחפשות לשבור שבר או לחתימתו בצבע ספריי של אמן הרחוב שהעולם עוד לא גילה.
פעמים נדירות אף יותר קורה שאמן מרשה שעבודתו תהפוך למצע העבודה של אמן אחר.
ומהו הסיכוי ששני הדברים יתקיימו בו זמנית ? זהו המקרה של עבודתה של מאשה שנוצרה על עבודתו הקודמת של צבי טולקובסקי (קישור בתחתית הדף).

 

כמעט שנה שמאשה החזיקה את עבודתו של צבי אצלה בסטודיו. ההתחלה היתה מהוססת – מי לא היה חושש לגשת, להתחיל, לקרוא כל נגיעה מחדש ולתכנן ולפסול בראש אלף אפשרויות. מרגע שנשבר המחסום, כל מהלך מוביל למהלך הבא, ניסיון למצוא את האיזון הנכון בין "שלי" ל"שלו", להפוך להיות "שלנו". פסיפס של לוחות עץ צבועים, חלקם פרי מלאכה שקדנית של עט כדורי עמלני וחלקם שפריץ צבע לבן, קורא תיגר על הרקע השחור.
ממש כמו שהעיר נבנית ומוקמת כל פעם על כתפיה של העיר העתיקה, הותיקה, מודבקים כל המרכיבים כך שיצרו סיפור ומשמעות, רק בכדי שבתקופה הבאה נטען שיש לנו את היכולת לפרש ולהסביר מה הוביל לכך שיש שחור כאן ויש פרח אדום שם. וכמו עיר, כמו ירושלים למשל, ולכל תקופה ללא יוצא מן הכלל יש את זאת שתבוא אחריה, יתווספו בה טלאים והשלמות שיצרו חוקי משחק חדשים, יפרו איזונים ויבנו חדשים.
צבי מוסיף הערה בפייסבוק תחת צילום הציור:"ראיית הנסתר,,," (שלושת הפסיקים במקור). האם רצה לרמוז שניתן עדיין לראות את עבודתו מבצבצת מבעד לסדקים? האם הוא זוכר שאת השכבה שלו יצר על גבי לוחות של תפאורת חובבים ממרכז תיאטרון נורית קציר לחובבים? מה מרגיש האמן שעבודתו נלקחה ממנו, הפכה לעבודתו של אחר? הושלמה בידי אחרת? " לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה".

 

לא עוברות שעות ופינתו של אחד מהלוחות כבר שבורה. האם בזאת הושלמה המלאכה ?

קישורים רלוונטיים:

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

clear formPost comment